עמר משה גאלדור
בוגר ישיבת ההסדר רמת השרון וישיבת עתניאל
לחם ביחס"ם (5111), חטיבת גולני. נפל בקרב בדרום לבנון בי"ח במרחשוון ה'תשפ"ה (19 בנובמבר 2024) כתוצאה מפגיעת כטב"ם, בן 30 בנופלו. הותיר אחריו הורים, אשה, שני ילדים ושלושה אחים. באירוע שבו נפל נפצעו באורח קשה שלושה לוחמים נוספים מאותה יחידה. כע
למד בישיבת ההסדר ברמת השרון ובישיבה הגבוהה בעתניאל. עמר היה איש מקסים, נעים הליכות, חכם, משפחתי מאוד, בעל אוהב, ואב מסור לילדיו הקטנים. עמר גדל בישוב נווה צוף, ובבגרותו למד בישיבת נווה בחלוצה ובישיבה הגבוהה בעתניאל. הוא סיים בהצלחה תואר באדריכלות באוניברסיטת אריאל ועבד במשרד אדריכלים בתל אביב. חברי המשפחה מספרים על נער צנוע שגדל להיות גבר חכם, רגיש, למדן ומלא ידע בתחומים רבים. איש שיח רגיש וחכם, שהעמיק בענייני תורה ופילוסופיה יהודית. עמר היה מגוייס ימים רבים במלחמת חרבות ברזל, ובתו הקטנה נולדה בעיצומה של המלחמה.כע
רבו מישיבת ההסדר עתניאל, הרב מתניה שטרנברג, ספד לו: "עמר היה אדם מיוחד ועדין מאוד. עדין ובעל רגישות פנימית גדולה גם בלימוד התורה וגם בעבודה פנימית בעבודת ה'. הוא היה מסור מאוד, עסק בכל דבר בכל כולו. הוא היה עמוק מאוד. הוא התעסק רבות ברוח ובהלכה, עם מחויבות גדולה לפרטים הקטנים ביותר. הייתה לו יכולת חשיבה יצירתית ומפותחת לצד עומק ונגיעה בפרטים קטנים ותמיד הרחיב בכל נושא. עמר היה משמעותי מאוד בחברה לצד השקט שלו, עם נוכחות מרשימה. תמיד היה חשוב לשמוע מה עמר אומר בדיונים עמוקים ומהותיים".כע
אחיו, ניצן, סיפר על ההקרבה הבלתי נתפסת של עמר הי"ד ורעייתו עדי, ועל המחיר שהיו מוכנים לשלם למען עם ישראל: "אשתו, עדי, היא עצמה ילדה שכולה. אבא שלה נרצח לפני 15 שנים, וכולנו כל כך לא רצינו להאמין שהשכול והמוות יכה בה עוד פעם. עומר החלים מסרטן לפני שנתיים. הוא לא היה צריך להתגייס, אבל הבחירה שלו ושל עדי הייתה לצאת למילואים. הוא ידע מה המחיר, אבל הוא האמין במה שהוא עשה. בהתחלה הוא היה בדרום- גייס את עצמו כבר בשביעי באוקטובר בצהריים. הוא סיפר לי את כל מה שהוא ראה. ראיתי את המסירות עם כל הקושי שלו, הוא היה בן אדם כל כך רגיש, והוא הלך לשם פעם אחר פעם כי הוא האמין במה שהוא עשה. ועכשיו, כשגייסו אותו לצפון, המשימה הייתה עוד יותר ברורה לו מול העיניים. עדי תמכה בו לאורך כל הדרך. היא עצמה ילדה לפני שמונה חודשים, והם התמודדו עם ההיריון והלידה תוך כדי המלחמה. זה היה מאוד קשה. אלומה בת 8 חודשים... בנוסף יש ילד בן 3. הלב שלו היה עם המשפחה כל הזמן. הוא הלך במסירות עם עדי יד ביד. הוא היה אבא, בן זוג ובן. הוא הלך עם כל הזהויות האלה. אני בטוח שהוא היה מודע לחלוטין ולא יכול היה להגיד 'לי זה לא יקרה'. הוא ועדי הכירו את השכול ובחרו את הבחירה הזו.כע
יהי זכרו ברוך